<h1>העיטור אות ק' קידושין</h1>
<h2>דף י.</h2>
כתב לישנא דקמאי אית, פלני בר פלני אמר לה לפלנית בת פלני הוי לי לאינתו כדת משה וישראל וכתיבנא ליכי מוהר בתוליכו כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא וצביאת פלניתא דא והות ליה לאנתו בכך וכך תנאה וכו'. (והיא) [והאי] לישנא לאו לישנא דשטר אירוסין הואי דשטר אירוסין בתך מקודשת לי. ומסתברא כלישנא דירושלמי איך אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית ברת פלני על מנת [דאתן] לך מקמת פלן ואכנסינך ליום פלן ואי אתי יום פלן ולא אכנסינך לא (יהיבנא לך) [יהא לי עלך] כלום וכו'.
<h2>דף עג:</h2>
וקטן בן תשע שנים ויום אחד שקידש אין קדושיו קדושין. ואפילו קדשה כשהוא קטן ושילח לה סבלונות וחפצים לכשהגדיל אין חוששין לקדושיו עד שיקדש משיגדיל והוא שיהא בן י"ג שנה ויום אחד ויביא שתי שערות. ואם נשא אשה בנתיים והוליד בנים בניו כשרין. ואם בא להוציא את האשה אין צריך ליתן גט וכן כתב רב יהודאי גאון וכדתנן (יבמות צ"ו:) בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת. ואם נשא אשה ומת הרי זו פטורה. שאלה זו צריכה עיונא.
<h2>דף עו:</h2>
ובתשו' מאן דקדיש מהני נשי דאיסור קדושה כגון כהן שקידש גרושה ודומה להן הקידושין לטיבועין ניתנו לא שנא הכיר ולא שנא לא הכיר דהא תפסי בה קדושין וצריכה גט.
<h2>דף פט:</h2>
האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני. וכגון שאמר קדשתיך בפני פלני ופלני והלכו להם למדינת הים הוא אסור בקרובותיה והיא אינה אסורה בקרוביו ואפילו גט אינה צריכה. איתמר מבקשין הימנו שיתן גט וכו'. ואוקימנא אסיפא. אמר רב ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. וקשיא לי הא ארוסה אין לה כתובה אלא היכא דכתב לה (כתובות פ"ט:). ואית מאן דבעי למימר דוקא אלמנה ארוסה היא דבעיא כתובה אבל גרושה ארוסה אף על גב דלא כתב אית לה כתובה מדגרסינן ביבמות פרק האשה (קי"ח:) קידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק והתם ודאי ליכא כתובה דאי איכא כתובה לחזי בשמה דמאן כתיב כתובה. ומסתברא דאפילו ארוסה גרושה לית לה כתובה ומתניתין דהתם איכא למימר בששמותיהן שוין אי נמי דלא כתב בה שמא אלא קידש את האשה בשטר בפני עדים ואמר לה הרי את מקודשת לי ואני אתן ליך כתובה. ובירושלמי אוקמה לההיא דיבמות שקדש בשטר וכי היכי דאיכא שטר קדושין הכי נמי איכא שטר כתובה. והכי גרסינן לה בירושלמי במה דברים אמורים שקדשה בשטר אבל בכסף נותן גט וכתובה לזו וגט וכתובה לזו. ומסתברא דלא גרסינן כסף אלא ביאה. אבל הרב הבבלי (רמב"ם פ"ט מאישות הכ"א) כתב ואם קדשה בביאה קנסוהו חכמים ונותן כתובה לכל אחת ואחת והדבר ידוע שהכתובה שכתבה לאחת מהן אבדה וכל אחת ואחת אומרת אותי קידשת וכתבת לי כתובה ואבדה כתובתי ולא בריר לן מנא ליה [פי', דבעינן דוקא כתב].
<h2>דף קב:</h2>
כתב לישנא דקמאי אית, פלני בר פלני אמר לה לפלנית בת פלני הוי לי לאינתו כדת משה וישראל וכתיבנא ליכי מוהר בתוליכו כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא וצביאת פלניתא דא והות ליה לאנתו בכך וכך תנאה וכו'. (והיא) [והאי] לישנא לאו לישנא דשטר אירוסין הואי דשטר אירוסין בתך מקודשת לי. ומסתברא כלישנא דירושלמי איך אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית ברת פלני על מנת [דאתן] לך מקמת פלן ואכנסינך ליום פלן ואי אתי יום פלן ולא אכנסינך לא (יהיבנא לך) [יהא לי עלך] כלום וכו'.
